מאמרים - היטל השבחה

האם זו תחילת הסוף להלכת "קנית"?

 

בית המשפט העליון חייב בר-רשות בתשלום היטל השבחה

 

עוזי ושפרה בלוך חברים האגודה החקלאית השיתופית גבעת עדה וברי-רשות בנחלה חקלאית. בעקבות תכנית מתאר חדשה הותר לבלוך לבנות דירת מגורים נוספת בחלקה א'. עם קבלת היתר הבנייה הושתה שומת היטל השבחה. בלוך ערערו לבית המשפט השלום, שפסק, כי היטל השבחה חל על בעלים וחוכר לדורות בלבד.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והוועדה המקומית הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שפסק, כי מעמדו של בר-רשות דומה למעמד של חוכר לדורות, הגם שהוא מכונה החוזה המשבצת כ"בר-רשות".

חוזי השכירות התלת שנתיים אינם כוללים התייחסות לזכות השוכר להאריך את תקופת השכירות, ואף אינם מקנים לאגודה זכות בכורה לקבלת זכות שכירות על שטחי המשבצת, אולם הסיבה לכך היא שהכנסת סעיף מסוג זה לחוזה משמעה עקיפת ההתחייבות לרישום העסקה. בפועל, החוזים מתחדשים מעת לעת, ובמקרה הנידון למעלה מ- 40 שנה. בחוזה המשבצת נקבע, כי האגודה מתחייבת לשלם את כל המסים, האגרות והארנונות – לרבות היטל השבחה – החלים על המשבצת בין אם מדובר במסים החלים על המחזיק ובין אם על הבעלים.

תנאי נוסף להעברת זכות החכירה הוא תשלום דמי הסכמה למינהל. בפועל תשלום זה נגבה על-ידי המינהל הן מברי רשות והן מחוכרים לדורות וזו אינדיקציה נוספת המלמדת על הדמיון במעמדם. ההכרה בפועל במעמדו של בר-רשות כזכאי לפיצוי בגין תכנית פוגעת מלמדת על מעמדם בשאלה חבותם בתשלום היטל ההשבחה. העובדה שהזכות במקרקעין מוגדרת כזכות של בר-רשות אינה משפיעה על שווי השוק שלה ביחס למקרקעין לגביהם יש חוזה חכירה לדורות.

הטעם הכלכלי שעמד לעיני בית המשפט העליון היה, לדעתי ובצדק, הטעם המכריע לתוצאה. דא עקא, טעם חשוב זה אינו עומד, במקרים רבים, לעיני בתי המשפט בפסיקת תשלומי חובה שונים לטובת שלטונות המס, והם מעדיפים על פניו את הטעמים הפורמליים.

________
רע"א 725/05 ‏הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך ואח', בית המשפט העליון, ע' ארבל, ח' מלצר, ע' פוגלמן, 3.9.2014