מאמרים - ארנונה

אבחנה בין מרתפי וילות לבין מרתפי דירות

 מעשה שהיה כך היה

עיריית תל אביב חייבה את ענת חרחס בארנונה בגין דירתה מבלי לתת לה הנחה של 25% בגין שטח המרתף. בפסק הדין הראשון, לא הכריע בית המשפט בטענת האפליה והעתירה נדחתה. ענת ערערה לבית המשפט העליון, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הנחייה לדון בטענת האפליה.

ענת טענה, כי קיימת אפליה בצו הארנונה בין המרתף של וילה לבין מרתפים של דירות אחרות ללא הצדקה מהותית. העירייה טענה, כי לנוכח "דיני ההקפאה" אין לעירייה וגם לשר הפנים סמכות לאשר שינוי זה בצו הארנונה משום שזו "שינוי שיטת החישוב של שטח הנכס", שנאסר לפי הדין.

פסיקת בית המשפט

בפסק הדין השני החליט בית המשפט, כב' השופטת יהודית שיצר, כי העירייה לא הציגה כל הסבר המצדיק אפליה בין מרתפי וילות למרתפים של דירות בבתים משותפים. בשנת 2006 ביקשה העירייה משר הפנים לאשר את ביטול ההנחה למרתפים של וילות על מנת ליצור אחידות בחיוב מרתפים במבנים המשמשים למגורים. דבר זה מלמד, כי גם לשיטת העירייה קיימת אפליה לא מוצדקת בין מרתפי וילות לבין מרתפי דירות. חובת ההגינות ותום הלב המוגברים החלים על העירייה כרשות ציבורית, מחייבים אותה ליתן אותה הקלה סבירה והגיונית גם לבעלי מרתפים בבתים משותפים.

 השופטת יהודית שיצר

הדבר אינו נוגד את דיני ההקפאה האוסרים שינוי שיטת חישוב שטח הנכס, משום שמדידת שטח המרתף לא תשתנה. ההנחה של 25% בתעריף הארנונה בגין המרתפים אינה מורה כיצד למדוד את שטח המרתף. העתירה התקבלה.

תום הלב וחובת ההגינות של רשות מקומית

ארבע מסקנות עולות מפסק הדין:

א. חקיקת תעריף ארנונה מוזל לחלק משטח הנכס אינו בחזקת "שינוי שיטת מדידה" אסורה אלא שינוי תעריף ארנונה מותר.

ב. חקיקת תעריף ארנונה מוזל טעון אישור שר הפנים, אולם לבית המשפט יש סמכות להורות כך גם בניגוד לעמדת הרשות המקומית וללא אישור שר הפנים.

ג. הפליה פסולה ללא הצדקה עניינית היא סיבה ראויה להפחתת תעריף ארנונה בידי בית המשפט.

ד. על הרשות המקומית חלה חובת ההגינות ותום-לב מוגברים, ובהיעדרם, יטה בית המשפט להחילם בניגוד לעמדת הרשות המקומית.

בית המשפט מיישם את עקרונות המשפט המנהלי על כל מעשי הרשויות, בין אם מדובר בהחלטה מנהלית או באקט חקיקתי. מקוצר היריעה, לא נמנה כאן עקרונות המשפט המנהלי, ונאמר בקצרה, כי כל החלטה, מעשה, או חקיקת משנה אמורים להיות סבירים, ראויים, צודקים ולא יוצרים אפליה פסולה או לא מידתית.

בדיוק לשם יישום מטרות אלה פועל בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ובתי המשפט מחוזיים בשבתם כבית משפט לעניינים מנהליים, אולם כללים אלה יפים לכל בתי המשפט ולכל הערכאות המשפטיות וועדות הערר. כללי המשפט המנהלי מתחדשים בכל פסק דין שדן בהם ומפרש אותם, וחקיקה שיפוטית זו היא אחת המעוזים המפוארים של שיטת המשפט בישראל.

_____________

* עת"מ 31495-03-13 ענת חרחס נגד עיריית תל אביב - יפו, בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, השופטת: יהודית שיצר, 7.8.2016

מאת: דר' הנריק רוסטוביץ' עו"ד ערן פייביש עו"ד.